זה מה שנשאר

עוזרת אוצר: נטלי פסלב

״אני לא זוכר״ הן צמד מילים שנהגות על ידינו מפעם לפעם מבלי להקדיש לכך מחשבה יתרה, אך המשמעות של זיכרון היא מה שאני לא שוכח. לומר איני זוכר זה להודות ששכחתי. לזכור זה להחזיק קרוב אלי את מה שנשאר, להשתמש בחושים כדי לא לשכוח.

הזיכרון הוא אחד היסודות הבולטים של המהפכה המונותיאיסטית, שהיהדות היא חלק ממנה. בעולם העתיק האלים מיוצגים ככוחות הטבע, בעוד שהאל העברי מוכר בעיקר ממעשיו. חובתו של האדם כלפי אלוהיו היא לזכור את המעשים שמסופרים במקרא, ולזיכרון יש משמעות ערכית ומוסרית: שכחה אינה סתם כפיות טובה; שכחה היא מרד. ריטואל הזיכרון – בברכה, בתפילה, בקיום מצוות, בחגיגת חגים – הוא המעניק לפרט את זהותו כחלק מהקבוצה.

מושג הזכרון עמד בבסיס התערוכה ״זה מה שנשאר״, שהתקיימה בחודשים ספט׳-אוק׳ 2014 בנווה שכטר בתל אביב, והציגה עבודות, שנוצרו באקדמיות לעיצוב בשנים האחרונות – בתחומי התקשורת החזותית, האיור, הצורפות, האופנה ועיצוב המוצר. העבודות שהוצגו בתערוכה נשאו עמן זיכרון כלשהו, אישי או קולקטיבי: של חומר, של תקופה, של תרבות. הן הציגו פרשנויות עכשוויות למושג הזיכרון, מתחו אותו לכדי יריעה רחבה של נושאים, ונגעו בהבטיו השונים ובאופנים הייחודיים של הנצחתו באמצעות טעם, ריח, צליל, מראה ותחושה.

למאמר המלא לחצו כאן.