סורי, נמכר!

סורי, נמכר!

״לה קולטור״ מצהירה על כוונה לחשוף אמנים ישראלים לקהל שוחרי האמנות, אך האם היא באמת מסייעת ליוצרים צעירים?

387
18-09-2014 | מיטל אבירם |

ברשתות החברתיות בארץ ובעולם אפשר להבחין לאחרונה בתופעה הולכת וגדלה של קול-קורא להשתתפות בתערוכות שונות, שמטרתן הצגה וחשיפה של מעצבים, מאיירים, אמנים ויוצרים צעירים ומכירת יצירותיהם במחירים שווים לכל נפש. הרעיון פשוט: בקול-קורא מוצגת מילת-קוד שבהשראתה מתבקשים היוצרים לפעול. מילה זו נעה בדרך כלל בין הפאתוס, כדוגמת ״אהבה״ או ״מהפכה״, לבין המהורהר, כגון ״מעברים״ או ״No-Means״. היוצרים מתבקשים לשלוח את יצירתם למארגנים הבוחרים את העבודות שיוצגו בתערוכה.

בארץ מתבלטת במיוחד פלטפורמה ששמה לה קולטור, שייסדו דר רותם ואיתי בלאיש. בעמוד הפייסבוק של ״לה קולטור״ הם מתארים אותה כ״יוזמה חברתית של אמנים, מעצבים ויוצרים המאמינים באמנות בת השגה״. תערוכת לה קולטור נוספת, שנושאה טיפוגרפיה ודפוס, תפתח היום בגלריה מזא״ה 9 – בית הצעירים של ת"א-יפו. מטרת היוזמה כפולה: ראשית, ״לאפשר לאמנים ישראלים להיחשף ולמכור את יצירותיהם במחירים בני השגה״, ושנית, ״לאפשר לציבור שוחרי האמנות לרכוש יצירות אמנות טובות במחירים סבירים לכל כיס״.

האובייקטים תלויים בחלל כמו בחנות לדברי מתיקה, מחכים לצופה – שהופך לרוכש – שיקנה אותם, אם לא במיטב כספו אז בסכום בר השגה

על פניו, היוזמה בעלת אג׳נדה חברתית ומקדמת מצב שבו כולם מנצחים, אולם כאן טמון גם הקושי. אופי התצוגה של העבודות הנבחרות בחלל מרפרר לתצוגת מסך טאמבלרית, שבה מונחים על הלייאאוט אימג׳ים שונים, בפורמטים מגוונים, עם רווחים משתנים. התחושה היא של הצפה ושפע. כל זה אינו רע לכאורה. הבעיה מתחילה כשלא נראה לעין כל קשר תמטי בין העבודות ונדמה שהן מאוחדות באופן מלאכותי על-ידי מילת הקוד שבעקבותיה נוצרו, ויותר מכך, על-ידי כינוסן תחת גג משותף של ״נקודת-המכירה״. למעשה, ״לה קולטור״ היא אירוע מכירה לכל דבר באצטלה של תערוכה. האובייקטים תלויים בחלל כמו בחנות לדברי מתיקה, מחכים לצופה – שהופך לרוכש – שיקנה אותם, אם לא במיטב כספו אז בסכום בר השגה.

מילת-הקוד של תערוכת ״לה קולטור״ שנערכה ביולי 2013 היתה ״בוגרים״. שלא כמו בתערוכות קודמות, במקרה זה לא היתה כוונה לאגד עבודות שנוצרו בהשראת המילה, אלא להציג בוגרים של האקדמיות לעיצוב ואמנות בארץ, ובראשן בצלאל ושנקר. בוגרים אלו הוזמנו לשלוח ל״לה קולטור״ את פרויקט הגמר שעליו עבדו בשנת לימודיהם האחרונה, בתקווה שייבחר להצגה בתערוכה. לכאורה יוזמה מבורכת – הנה, הבוגרים, שעוד לא נפלטו לגמרי אל ״העולם האמיתי״, שבו כפי הנראה ייאלצו להתחנן להכרה, זוכים באמצעות התערוכה להחישף לקהל הרחב. מה שהתרחש בפועל היה שימור ההגמוניה ההיררכית שמתקיימת בבתי הספר לעיצוב ואמנות, והעתקתה אל תוך ״לה קולטור״ בפרט ולתוך העולם החופשי-כביכול של היצירה בכלל.

la_colture

הסטודנט הממוצע, שעמל במהלך השנה על פרויקט הגמר ובשלב זה בוודאי מעורער רגשית כתוצאה מחוסר שעות שינה וביקורת מרובה מהמרצים (בין שלחיוב ובין שלשלילה), נאלץ להתמודד שוב עם ביקורת וכסיסת ציפורניים – האם יזכה להיכנס לקורפוס של ״לה קולטור״ וכך יקבל אישור להיותו אמן הראוי לקחת חלק במעגל היצירה? תהליך זה ממשיך לפיכך את השיטה הקיימת באקדמיות לעיצוב בזמן הלימודים, שמשמעה מתן אישור לקיום יצירתי על ידי כניסה למעגל מוסדי, במקרה הנוכחי: ״לה קולטור״.

בהמשך לתערוכה זו יצרו ב״לה קולטור״ בחודש אוקטובר בשנה שעברה שיתוף פעולה עם הגלריה לאמנות ״גלריה גורדון״, המהווה דוגמה נוספת לשימור ההיררכיות הקיימות. במקום למנף את ״לה קולטור״ כיוזמה עצמאית, שנוסדה כדברי המארגנים, עבור אמנים ״חדשים, מרעננים, אמיצים ונון-קונפורמיסטיים״, יצר שיתוף פעולה זה מצב של תלות באישורו של מוסד אמנותי מוכר, וכך הוציא את העוקץ מהחדשנות והרעננות שאליה שואפת ״לה קולטור״. שהרי, מדוע זקוקים אמנים צעירים ובועטים לאישורו של מוסד מיושב ומבוסס?

יוזמות כדוגמת ״לה קולטור״  עשויות לחזק את השיח ולהעניק נראות ליצירות חדשות של אמנים ויוצרים טריים בשדה האמנות, אם רק ישכילו לתת לאמנות וליצירות לנשום

למרות כל הנאמר למעלה, ״לה קולטור״ אינה יוזמה בלתי-רלוונטית. ההפך הוא הנכון: יוזמות כדוגמתה עשויות לחזק את השיח ולהעניק נראות ליצירות חדשות של אמנים ויוצרים טריים בשדה האמנות, אם רק ישכילו לתת לאמנות וליצירות לנשום. קול-קורא פתוח, שאינו מתחייב למילת-קוד מאולצת זו או אחרת, עשוי ליצור הזדמנות גם לאמנים ויוצרים שנכנסו זה מקרוב אל מעגל היצירה. הרצון לחבור למוסדות מבוססים ולפרקטיקות קיימות מובן, אולם יש לבחון מחדש את ההישענות על מיצובים היררכיים קיימים והכנסתם לתוך מערך כלכלי.

כמעט כל אמן או מעצב מתחיל מחפש את דרכו ותוהה כיצד לכלכל את עצמו, כיצד ליצור כסף מהאמנות שהוא יוצר, היות שגורם זה נהיה הערך השפיט ביותר להצלחה. ״לה קולטור״ יכולה אולי למצב את עצמה מחדש כיוזמה חברתית העומדת לצד האמנים במסעם הארוך למציאת מקומם, ולא רק לשמש עבורם כסוכן-מלהק המציע אותם לרכישה במחירי עלות שווים לכל נפש צרכנית.

Save

מיטל אבירם... אוצרת, בוגרת התוכנית לתואר השני במסלול אוצרות בתוכנית למדיניות ותאוריה של האמנויות, בצלאל.

Comments are closed.