שיר הלל לצבע, צבעים המשתלטים על חדרים, כובשים אותם ומדגישים כל פרט אור וצל בהם, בעבודה מרשימה של ציור היפר-ריאליסטי.
מורג פורשת בפנינו שלוש פעימות של חיים: הראשונה נדמית כבית שחור, שרוף. שכבת הקיום של מורג, בת לניצולי שואה, נצרבת בבדים השחורים בדלתות המוליכות אל האין. זוהי הליבה השחורה הפועמת תדיר, ללא הפסק בליווי עבודת סאונד. השניה מבוססת על תצלום עיתונות של שאול גולן, המציג חייל ישראלי שהתמקם במטבח ביתה של משפחה ערבית. והשלישית, כמו מבקשת לפרוש חופה מגוננת של חפצים על העבר וההווה גם יחד.
בציור קפדני, מקצועי, עשוי לעילא ולעילא, מוצגים חפצי היום יום, כמו אדישים בצלילות הטקסטורה שלהם, במבעם האסתטי. לכאורה, שיר הלל לתפאורת הבית הבורגני, אך תחושת חידלון בוקעת ומפציעה מכל פיגמנט מלוטש היטב, מן התיעוד האובססיבי. מורג עצמה מדברת על החפצים המהווים עוגן וסיוע אל מול תחושת זרות ונרדפות, על רגשות קשים הנדחסים ומוטמעים בחומריות המצוחצחת.
התערוכה הוצגה בבית האמנים בירושלים מדצמבר 2014 ועד פברואר 2015.
(מומלץ לצפות בתערוכה בליווי הסאונד של עבודת הוידאו, כפי שהוצגה בבית האמנים).
קישור לכתבה – מבטו של הקומקום – אודות התערוכה
קודמים 
סגור לתגובות